החלטה בתיק בש"פ 5354/13

א.             ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט י' שפסר) מיום 26.7.13 במ"ת 15859-06-13 אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, בגין כתב אישום המייחס לו שנים ארוכות בהן העביר כנטען את שתי בנותיו הקטינות מסכת ייסורים, תוך שהיה אונסן או פוגע בהן מינית בדרכים אחרות, נוהג בהן באלימות, ומאיים עליהן פן יחשפוהו. אין העורר חולק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מסוכנות בתיק, אולם משיג הוא על הקביעה שלא לשחררו לחלופת המעצר שהציע.

רקע

ב.             ביום 9.6.13 הוגש כנגד העורר כתב אישום בן שמונה סעיפי אישום (תפ"ח 15827-06-13) המייחס לו עבירות מרובות של אינוס בת משפחה שהיא קטינה לפי סעיף 351(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, מעשה סדום בבת משפחה שהיא קטינה לפי סעיף 351(א) לחוק העונשין, גרימה של מעשה סדום בבת משפחה שהיא קטינה לפי סעיף 351(א), מעשה מגונה בבת משפחה שהיא קטינה לפי סעיף 351(ג)(2) לחוק העונשין, גרימה של מעשה מגונה בבת משפחה שהיא קטינה לפי סעיף 351(ג)(2) בצירוף סעיף 350 לחוק העונשין, איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין ותקיפת קטין על ידי אחראי לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין.

כנטען בכתב האישום, למן הקיץ של שנת 2007 ועד למחצית שנת 2012 נהג העורר להיכנס לחדרה של  בתו הגדולה א' (ילידת 18.8.96), שעה שהיתה בו לבדה, לבצע בה מעשים מיניים ולאיים עליה פן תספר עליהם לאיש, שכן אז יפגע באחותה הקטנה ל' (ילידת 26.8.01). כעולה מכתב האישום, תחילה היה רק מסיר את חולצתה, נוגע בחזה ונושק לו ומניח את ידה על איבר מינו בעודו לבוש. בהמשך נהג בביקוריו אלה בחדרה ובהדרגה, להעצים את המעשים המיניים. עד שהחל מקיץ 2009 במשך כשנתיים הגיעו הדברים לכלל אונס בתדירות, חרף מחאותיה. לפי הנטען בכתב האישום, משלהי שנת 2012 נהג העורר להיכנס לחדרה של ל' בתדירות של כפעם או פעמיים בשבוע ולבצע בה מעשים מיניים, בצורות שונות שלא נפרט. לאורך כל התקופה היה העורר מאיים כנטען על ל' שלא תספר על מעשיו לאיש, פן יפגע באחותה הגדולה או בכלבת המשפחה היקרה ללבה. נטען, כי בחודש ספטמבר של שנת 2012, באחת הפעמים בהן נכנס לחדרה של ל' ונעל מאחוריו את הדלת, ביצע בה העורר את המעשים בכוח, חרף בקשתה שיעזוב את החדר, ושוב לא נפרט. כנטען, אף שביקשה ממנו ל' שיחדל כי הוא מכאיב לה והחלה לבכות, לא פסק העורר ממעשיו והשיב לה, כי לא יפסיק הואיל ו"זה עושה לו כיף". כן נטען, כי העורר נטל את ידה בכוח בניגוד לרצונה, תוך שהוא משאיר עליה סימן, והחל נוגע בעצמו באמצעות ידה. עוד עולה מכתב האישום, כי בהזדמנויות שונות היכה העורר את בנותיו והותיר על גופן סימני חבלה.

ג.              עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים בתיק, בעיקר על סמך הודעותיהן המפורטות של שתי בנותיו וראיות התומכות בהן. בדיון שהתקיים ביום 23.6.13 לא חלקה באת כוחו של העורר על קיומן של ראיות לכאורה ועל קיומה של עילת מעצר, אולם טענה כי התלונות של בנותיו הן חלק מעלילה מחושבת היטב, על רקע הליך הגירושין בינו ובין אמן, ונוכח התנייתו את שיעור המזונות שישלם בקיום קשר עם ילדיו. נוכח היעדר עבר פלילי לחובתו של העורר הורה בית המשפט המחוזי (סגן הנשיאה השופט יעקב) לשירות המבחן לערוך תסקיר בעניינו, חרף התנגדותה של המשיבה.

ד.             כעולה מן התסקירים מיום 18.7.13 ומיום 24.7.13, העורר בעל מקצוע חופשי כבן ארבעים ותשע, היה נשוי לגרושתו כעשרים שנים, שבמהלכן נולדו להם שלושה ילדים: בנם הבכור כבן שמונה-עשרה וחצי שנים ושתי בנות כבנות שתים-עשרה ושבע-עשרה שנים. בני הזוג התגרשו בשלהי שנת 2012. שירות המבחן התרשם, כי מערכת היחסים של העורר עם הוריו לא סיפקה את צרכיו הרגשיים, כי את גרושתו תופס הוא כדומיננטית וכוחנית, ויש קושי בהבנתו את יחסיו עם ילדיו. עוד עולה, כי בספטמבר 2012 אושפז העורר למשך שלושה חודשים כתוצאה מפגיעת רכב גרושתו, וכי לאחר שבועיים בהם היתה עצורה בגין חשד לדריסה מכוונת - שוחררה. חרף האמור מעלה המליץ שירות המבחן לשחרר את העורר לחלופת המעצר שהוצעה בבית הוריו בחולון, בפיקוח שתי אחיותיו וגיסו, מהם התרשם כאנשים אחראיים ושומרי חוק, המבינים את חומרת האישומים; ואף שרואים הם בעורר קרבן של גרושתו ומתקשים לזהות את התנהגותו הבעייתית, העריך השירות כי יהא בידם לפקח עליו באופן מציב גבולות, שיפחית את הסיכון הנשקף ממנו.

ה.             לאחר שסקר את תסקירי שירות המבחן ועמד על טענות הצדדים הביע בית המשפט המחוזי (השופט שפסר), בהחלטתו מיום 26.7.13, חשש ממשי מכך שאם ישוחרר, עלול העורר להמשיך ולהפעיל על בנותיו לחץ לחזור בהן מגרסתן, וקבע כי נוכח התקופה הארוכה לה מיוחסים האישומים כנגדו וקוי האישיות הבעייתיים העולים מתסקירו של שירות המבחן, קיים סיכון של ממש שישוב לפגוע בבני משפחתו עם שחרורו ממעצר. נוכח האמור ציין בית המשפט, כי מתקשה הוא ליתן בעורר אמון שיקיים את תנאיה של חלופת המעצר, ומשמשליכים המפקחים המוצעים אף הם את קשייו של העורר על גרושתו, סבר שאין בהם כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. לפיכך הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

הערר והדיון

ו.             מכאן הערר, בו נטען כי נוכח זכותו של העורר להילחם על חפותו, ולא היה מקום להסיק, כפי שביקשה התביעה, מהכחשת המעשים המיניים בעימות עם הבת א', את קיומו של סיכוי להישנות העבירות. כן נטען, כי בית המשפט המחוזי לא ייחס די משקל לחלופת המעצר ההולמת והמפקחים הרציניים שהוצעו על ידי העורר, וכי בהיות החלופה מרוחקת מבית גרושתו, ומשהמסוכנות הלכאורית הנשקפת ממנו היא ספציפית לבנות משפחתו, יש בחלופה כדי לאיין מסוכנות זו. לבסוף נטען, כי נוכח עברו הנקי מפלילים ראוי היה שבית המשפט ירחש לו אמון לשחרורו לחלופה בתנאי מעצר בית מלא.

ז.              בדיון שבה באת כוחו של העורר על טיעוניה, כי נוכח חלוף הזמן מני המעשה האחרון המיוחס לו, בהיות החלופה המוצעת מרוחקת מבנות משפחתו והואיל והמפקחים המוצעים ראויים, ניתן להניח את הדעת כי חלופת המעצר המוצעת תפיג את המסוכנות הנשקפת הימנו, ויש לתת לחזקת החפות את המשקל הראוי לה. עוד נטען, כי אין ללמוד מכך שבני משפחתו של העורר תומכים בגרסתו, כי אין ביכולתם לפקח עליו באופן אפקטיבי. בא כוחה של המשיבה חזר על טיעוני המדינה, והטעים כי תסקיר המבחן בעניינו של העורר לא הציג מאפייני אישיות חיוביים המעודדים מתן אמון, וכי התנהגותו המניפולטיבית באה לידי ביטוי במכלול היבטי הפרשה ולא רק בעימות שנערך בינו לבין בתו א'.

הכרעה

ח.           לאחר העיון איני רואה להיעתר לערר לעניין שחרור לחלופה בשלב זה. אכן, מצוות המחוקק היא לבחון כדבעי אם אין ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעים הפחותים מסורג ובריח, וזאת על בתי המשפט לזכור תדיר - ואין צורך להכביר מלים. בפרמטרים אלה, כשהמדובר בבעל עבר נקי, במסוכנות ממוקדת ככל הנראה, ובמפקחים ראויים, יתכן שהיה מקום להידרש להמלצת שירות המבחן ולאפשר חלופה בתנאים מחמירים של איזוק אלקטרוני, הפקדות וערבויות גבוהות, פיקוח צמוד ותנאים נוספים, שיוכלו להפיג את המסוכנות. ואולם, איני סבור כי יש מקום לעשות כן בטרם העידה המתלוננת א' במשפט (ככל שהבינותי המתלוננת ל' אינה ברשימת העדים, וחוקרת ילדים תעיד - אך אם אחרת, חל הדבר גם על ל'). בבש"פ 3608/09 מדינת ישראל נ' פלוני (2009) ציינה הנשיאה ביניש,

"כי שחרורו של נאשם בעבירות מין למעצר בית עלול להעמיד את המתלוננות תחת לחץ נפשי גבוה העלול לפגוע ביכולתן להעיד (ראו: בש"פ 4514/04 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 16.5.2004)). כאשר מדובר בעבירות מין שמבצע הורה בילדיו, הרי שחשש זה לשיבוש הליכי משפט הופך לטבוע בעבירות עצמן. זאת בעיקר נוכח מערכת היחסים המורכבת והעדינה שנרקמת בין ילדים להוריהם (ראו: בש"פ 665/97 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 3.2.1997); בש"פ 5867/00 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם,  30.8.2000))".

ט.           דברים אלה יפה כוחם בענייננו, עד לעדות המתלוננת (או המתלוננות). לאחר מכן יוכל העורר לפנות לעיון מחדש ברוח האמור. איני נעתר איפוא לערר בכפוף לאמור.

           ניתנה היום, א' באלול תשע"ג (7.8.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    רח

מרכז מידע, טל' 077-2703333  ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il